חזור ל- SoundJobs - עריכת הקלטות, שירותי תמלול, המרת קלטות

 

www.Open Your Eyes.org
Explore Life to Pursue the Right Goals
חושבים, ורצים בכיוון הנכון

 

שלום לכולם, וברוכים הבאים.  להלן בלוג מאמרים פרטי, אשר הוקם במטרה לעורר בקרב קוראיו את החוש שכל כך רדום אצל רובנו - המחשבה ושיקול הדעת, בכדי שעל ידי כך יגיעו בעצמם למסקנות הנכונות באשר לדרך הנכונה להתנהל בחיים.  שכן לדאבון כל לב, כפי שאמרתי, החוש הזה שלעיתים מכונה בשם 'מצפון' (מלשון שמראה לנו את הצפון) מודחק כל כך בתוכנו, מפאת נסיבות החיים המלחיצות והמעסיקות אותנו כל כך, עד שנוצר מצב בו בני האדם פשוט הפסיקו לחשוב, מכיון שהם עסוקים בלרוץ את מירוץ החיים - 'המירוץ למליון', תרתי משמע.  וחבל, כי בעוד שאמנם הם בטוחים שהם הולכים בכיוון הנכון, כי כולם נוהגים ככה (דרך אגב, רוב האנשים בעולם הם לא חכמים, בלשון נקיה), הרי מאחר ולא השקיעו שיקול דעת אמיתי כלשהו בתחילת הדרך (ובו בחנו את כל האפשרויות ואת הכדאיות של כל אחת, ויצרו לעצמם תוכנית פעולה לחיים - הרי שההחלטה במקרה כזה תהיה שגויה בודאות.

עם החיים לא משחקים 'אנ-דנ-דינו' - הם קצרים מידי, והם הדבר הכי יקר לנו בסופו של יום.  ואם כן, כיצד לא נשקיע לפחות זמן מסוים ולפחות למשך תקופה מסוימת, על מנת לנתבם למסלול הנכון והכדאי ביותר ?  איך לא יעלו על ליבנו בכל מהלך חיינו שאלות כמו:  למה אני כאן ?  ואם אני כאן, כנראה שיש לי מה לעשות כאן.  הרי אני רואה שאני לא כמו בעלי חיים בטבע - יודעים רק לאכול, לרבוץ ולישון, אלא יש לי יכולות מאוד מיוחדות ונעלות - אם כן מן ההכרח שהמטרה שלי גם היא נעלית הרבה יותר.  ואם לא נחליט להפעיל שיקול דעת היום, הרי שמחר יהיה בדיוק אותו הדבר - אותם הלחצים ושאר עניני החיים, וכנ"ל גם מחרתיים, וכך יעברו כל חיינו - כהרף עין - מבלי שעצרנו לרגע לחשוב באמת.  לא חבל על החיים ?

לדוגמא, רובנו מנסים להשיג כמה שיותר כסף (כמעט בלי לזכור למה).  רצים ורצים ומבזבזים כל רגע מגילאי ה- 20 המוקדמים ועד שנות ה- 60 המאוחרות של חיינו.  האם מישהו מוכן להבטיח לי ולהיות ערב לכך, שזאת היא הדרך הנכונה לחיות, ושאם אדם יחיה באופן כזה, הוא לא יתחרט על כך כשיגיע לגיל 85 ?  דרך אגב, מי בכלל אמר שהוא יגיע לגיל הזה, וגם אם כן, מישהו ערב לכך שמצבו הבריאותי יאפשר לו להנות ממה שצבר ?  ובכן, על שאלות מהותיות כאלו אני מנסה לעסוק כאן במאמרים שאני מפרסם מעת לעת, במטרה לחקור ולברר את משמעות החיים ואת תכליתנו פה.

הדעות המוצגות בבלוג מבוססות על ניסיון חיים מגוון, חקירה ספרותית יהודית, ובעיקר הרבה התבוננות על החיים, שהיא הדבר המשמעותי ביותר שמקנה לאדם חוכמת חיים.  איך אני יודע ?  משום שישנם (הרבה) אנשים מבוגרים, שכמובן שכבודם במקומו מונח, אך לדאבוננו אינם יודעים פסיק מהידיעות והתובנות הכתובות להלן.  וזאת רק מחמת שאינם מתבוננים על החיים, כי בלי חקירה לא מגיעים לתובנות - זה כלל פשוט.

אז בואו נדון על זה.

*  כהערת ביניים, אני מתנצל שלא השקעתי במערכת בלוג מסודרת, הכוללת תגובות וכו', שכן אין מטרתי לפתוח כאן מקום של דיונים מתמשכים בנושא, אלא אך ורק להקים אתר שיתן מקום לדעות הללו, שכן מטֶבע הדברים (ז"א מחמת שכיף לחיות בהדחקה) אינן נשמעות בד"כ, וכן לַמידע הזה שהוא ברובו חדש לאנשים.  ומי שמעונין לקרוא - יקרא והלואי שיחכים, ומי שלא, יפסיד וזאת זכותו.

ראו גם:  "החיים לא ימשכו לנצח - חושבים, ורצים בכיוון הנכון" - התובנה ההכרחית והבסיסית לַכל.

>  איך רואים את אלוקים בחיים ?

(18.03.2021)

אנשים רבים שהבינו שיש מי שברא את העולם – קראו או ראו הוכחות וכו', חיים עם תהייה מאוד משמעותית שחשוב מאוד ליַשבה, והיא:  אם אכן יש אלוקים, כמו שקראתי והבנתי, מדוע אינני מרגיש אותו, למה אני לא מבחין במעורבותו בחיים ?  בסדר, הבנתי שלראות אותו או לשמוע אותו אני לא אוּכל – אני לא נביא (ואין לי אפילו השגה והבנה במה זה אומר בכלל), אבל אם יש כזה דבר שנקרא אלוקים, מן ההכרח שאני צריך לפחות לראות את מעורבותו בעולם.

כפי שאמרתי, חשוב מאוד לישב קושיה זו, שכן היא חלק מבניית האמונה של האדם, והאמונה היא הבסיס לקיום כל המצוות (ברצינות כמובן, עם הרגשה כלשהי – כמובן שבלי אמונה זה אפשרי לקים מצוות, אך כל העבודה של אדם כזה היא יבשה, כי היסוד חסר – איך אתה עושה את רצונו של אחד שאתה בכלל לא סגור על הקיום שלו ?).

מטבענו, התרגלנו לכך שבכדי להוכיח כל דבר בחיים, אנחנו משתמשים בחמשת החושים הפיזיולוגיים שלנו.  במילים אחרות, בכדי לדעת שדבר הוא אכן כמו שאומרים, אנחנו צריכים לראות אותו, למשש – לגעת בו, לשמוע אותו, או לכל הפחות לקבל איזה רמז על ידי הרחה או טעם – כל דבר לפי ענינו.  מובן לכל אחד שמציאות האלוקים נשגבת מיכולות אלו, שהן כלים שניתנו לנו להתמודד עם הענינים המעשיים של החיים.  מציאות האלוקים היא ידיעה, מכיון שהוא אינו חפץ ולפיכך לא ניתן להשתמש בכלים המעשיים, אלא בכלי גבוה יותר שניתן לנו – השכל.  השכל שלנו (מבלי להיכנס לאנטומיה שבו), מסוגל באופן כללי לבצע פעולות מחשבתיות המתחלקות לשלושה סוגים:  חוכמה, בינה, דעת.  יתכן וחלק מאיתנו למדו שאלו הן מילים נרדפות, אך האמת היא לא כך, ולכל מילה בעברית ישנה משמעות שונה, אף אם מדובר בהבדל דק – זה עדיין הבדל וההקשרים הם שונים.  חוכמה היא הבנת מסר שהועבר, כפשוטם של דברים.  לדוגמה, כשמסבירים לאדם מה עושה כל חלק במכונה, היכולת לקבל את הידע הזה נקראת חוכמה – הבנה מה האחר מסביר לך.  בינה היא היכולת להסיק דברים מתוך עובדות שרואים בשטח.  לצורך ההבנה אשתמש בדוגמה פשוטה ומובנת לכולנו:  אם אני לוקח את שפופרת קרם הידיים שמונחת לפני, הופך אותה ולוחץ, ולא יוצא קרם, אני מבין מכך שהשפופרת ריקה.  אני לא רואה את זה, אבל זה מתבקש, שכן אני רואה שלא יוצא כלום, ובצירוף כל מיני נתונים אחרים (כגון שהשפופרת לא היתה מונחת בשכיבה ולכן הקרם למעשה נתקע בצדדים שלה וכד') אני מבין שזאת בהכרח המסקנה.  דעת היא היכולת הגבוהה מבין כולן, ופירושה הוא השלטת התובנות שקיבלתי ע"י חוכמה ובינה, על המעשים שלי, כלומר יישום הדברים שלמדתי.

וכאן אנו מגיעים לעיקר המאמר הזה, ואחזור בקיצור נמרץ על המסקנה:  כפי שהבנו, מכיון שאלוקים הוא מציאות רוחנית, ההבחנה בו יכולה להתבצע אך ורק על ידי יכולות רוחניות שיש בנו (הדבר הגיוני כמובן).  היכולות הללו הן יכולות המחשבה שלנו.  היכולת הספציפית מביניהן איתה ניתן להבחין באלוקים היא הבינה.  ממש בדומה לדוגמה שנתתי, בלי להסתבך יותר מידי, ניתן להבחין בכך שקים יוצר ומנהיג לעולם.  הדבר מתחיל מההבנה (בינה) הראשונית, שאם דבר קים, זה בהכרח אומר שיש משהו או מישהו שיצר אותו.  כל אחד מבין שדברים לא נוצרים סתם ככה, וגם אם אני לא רואה את זה שיצר אותו, ולא ראיתי זאת בעיני כשזה קרה, אני יודע בודאות שמישהו יצר את העצם הזה.  הדברים ממשיכים לענין מעורבות האלוקים בעולם, אך כאן הבנת הדברים היא לא עד כדי כך מיידית, וצריך להפעיל את השכל קצת יותר, כי הדרך לזהות תהליך של התערבות מצריך ניתוח של הדברים, ולא ראייה יחידה בלבד.  כמו שבכדי לדעת שעצם העתיק את מקומו מנקודה A לנקודה B, אני צריך לראות את שני המצבים שלו - ז"א לראות שהוא נמצא ב- A ולראות שהוא נמצא ב- B, ואז אני מגיע למסקנה שהוא העתיק את מקומו.  באופן דומה, בכדי להבחין במעורבות האלוקים בחיים (דבר שיכול להיעשות אך ורק על ידי הבינה שבשכלנו כאמור), נדרש מאיתנו להתבונן בכל התהליך, ולהסתכל על כולו עם היכולת הזאת שנקראת בינה - במילים אחרות להבין:  קרה ככה, ואחרי כמה שנים קרה ככה - וכך רואים את היד המכונת שהיתה כאן.

מכיון שכך, לא ניתן להבחין במציאות האלוקים (בה ניתן להבחין כאמור, רק מחוש הבינה שיש בנו), מבלי שאדם מתבונן על המתרחש בחיים – אם בחיים הפרטיים שלו ואפילו בחיי הכלל שמסביבו.  צריך לדעת לעשות את ה- 1+1 בנוגע למאורעות הפוקדים אותך, או כל אדם אחר, ואז ניתן לראות את היד המכוֵנת שאין ספק שיש, מאחורי הדברים.  כשמסתכלים על כל מאורע כשלעצמו, בדרך כלל לא ניתן להבין ממנו דבר באשר לקיום האלוקים, ועוד יותר קשה להבין את הצדק שבו.  במאמר מוסגר, נסביר כי המושג צדק מורכב משני צדדים – עשית כך, קיבלת בהתאם, והם לא חיבים להיות רצופים (ויש לכך סיבות עמוקות למה הם בדוקא אינם רצופים, זה לא במקרה).  אם תסתכל רק על 'עשית כך' מבלי לחכות שהתמונה השלמה תתבהר, לא תמצא את הצדק.  ובאופן דומה, אם תסתכל רק על 'קיבלת כך', אתה גם כן לא תוכל להבחין בצדק.  מאחר וכאמור, מכיון שלצדק יש שני צדדים, אתה צריך לראות את שניהם בכדי לראות שנעשה כאן צדק.

כדרך אגב, יש לצין ולדעת שעם כל האמור לעיל, לעיתים ישנם מקרים בהם הצדק לא נעשה עם האדם באופן מיידי, אם כי הוא עשה רע ונותנים לו הזדמנות לחזור בו, ובאים לקראתו הודות לאיזו זכות שיש לו וכדומה; ואם כי הוא עשה טוב וממתינים עם מתן שכרו עד לכשיגיע אל העולם העליון, משום ששם יוכל לקבל שכר הרבה יותר משמעותי, ממתנות שיקבל בחיים כאן אשר יסבו לו הנאה רק למהלך פרק הזמן שנותר לו לחיות.  עד כאן לגבי צדק.

לסיכומו של ענין, צריך לזכור לענין הַרגשת מציאות האלוקים בעולם ומעורבותו בחיים, שאפשר להגיע לכל זה רק על ידי בינה – ההבנה שאם דבר נעשה, זאת אומרת שאני מבין שיש משהו שגרם לו – ועל ידי חוש זה (ורק כך) ניתן להבחין בכך שיש אלוקים פה בינינו, המתערב ומנהיג את כל הנעשה בעולם.  אך אם אתה לא תתבונן במתרחש בחיים, אתה לעולם לא תפעיל את החוש הזה, ולא תזכה להבחין בהשגחת האלוקים ולהגיע לתובנה הנפלאה הזאת.

 

>  כשלונות קטנים ומתסכלים

(16.03.2021)

כל אחד מאיתנו מכיר את המקרים הללו ואת הרגשת התסכול שלעיתים צומחת בעקבותם:  חפץ נפל לי מהיד; שכחתי לומר לאותו אדם דבר-מה שגרם לי אחר כך הפסד; לא יצרתי את הרושם הנכון שיכולתי ליצור - ועוד הרבה מקרים שונים ומגוונים, אשר לכולם מכנה אחד משותף:  מדובר בענין שהוא לכאורה פשוט, וחוסר ההצלחה לעשותו כראוי מפתיע ולעיתים אף מעצבן (כתלות במידת הגאוה של אותו אדם).

נתחיל במסר שאני מנסה להעביר בכל מה שאני מפרסם כאן:  צריך להתבונן בדבר, ולנסות להסיק את המסקנות הנכונות, כי שום דבר לא קורה סתם.  וכמו תמיד, בכל בעיה צריך לפנות אל ספר היצרן, וגם בנידון שלנו צריך לפנות אל ספר ההדרכה שנתן לנו זה שייצר אותנו, ולבדוק מה הוא אומר בענין - מה פשר התקלה הזאת שיש בנו, מה היא באה להגיד וכיצד מתקנים אותה ומסדרים את הענין.  ובכן, היום שמעתי בהרצאה דברים נפלאים בנושא הזה בפרט, ובכדי לא להרחיב יתר על המידה כאן, אחסוך במילים ואשתף אתכם רק במסקנה הסופית שלי.

הדבר ידוע שאצל אלוקים, כמו גם אצל כל אדם בר דעת, מידת הגאוה של בני האדם היא דבר בלתי נסבל בלשון המעטה.  על אלוקים כתוב "גבה עיניים ורחב לבב - אתו לא אוכל" - לא יכול לסבול אותו, ואני לא מוכן לגור איתו (מטאפורה) - הכונה, אני מתרחק ממנו, לא נמצא בקרבתו.  לפיכך, ברור הדבר שאלוקים יסמן לאדם על אותו חיסרון שהוא בעיניו כל כך גדול ומשמעותי.  וזה בדיוק הענין.

ידוע שפירוש השם 'אלוקים' היא בין השאר:  בעלת היכולת והכוחות כולם (אלוקים הוא גם הרבה פעמים כינוי לשופטים ולשאר בעלי שליטה גדולים).  במילים אחרות, כל הכוחות והיכולות שלנו הם למעשה, שלו וממנו.  ולפיכך, בכדי לסמן לאדם על כך שהוא גאותן - מנסה להראות את עצמו כמושלם, או להרגיש בתוך ליבו ככזה (שגם זה דבר פסול) אלוקים חוסר ממנו איזו יכולת או כוח באופן זמני, בכדי להראות לו:  אתה לא מושלם כמו שאתה חושב, שכח מזה ורד מהעץ שאתה מנסה לטפס עליו - אם הוא אוהב אותו כמובן, ורוצה להצביע לו על חסרונותיו (כמו שכתוב במקום אחר:  את אשר יאהב השם - יוכיח).  כזה שנוהג בטיפשות וחושב שהוא מלך העולם, ומתנהג בגאותנות כבלון נפוח - מלבד זאת שהוא שנוא ומתועב בקרב הסובבים אותו (ומה שמסבירים לו פנים זה רק מתוך אינטרס) - מלבד זאת, ההפסד הכי גדול שלו הוא שלא מזכירים לו כלל את זה שיש לו מטרה בחיים - לתקן את עצמו, את מידותיו, את אישיותו המושחתת ולההיפך לאדם טוב וישר, וישאר ככה לתמיד.

המסקנה:  קרה לך משהו מצחיק, פספסת, שכחת, לא הצלחת ? - תזכיר לעצמך:  אני לא מושלם !  הנה עובדה - אני לא יכול לזכור את כל מה שאני רוצה, אני לא בודאות אצליח בכל מה שאני אעשה, וכן הלאה.

 

>  המסקנה שלי על הקורונה - מה אלוקים רוצה מאיתנו ?

(10.03.2021)

הרי פשוט שאלוקים רוצה מאיתנו משהו בכל מה שהוא מעביר אותנו, וגם הקורונה ככל ענין ודבר אחר, נגזרה היא משמים - הכל בגזרת עליון ואין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה.  אם כן, מהו הדבר שאלוקים רוצה שנבין בכל זה ?

ברור וגם גלוי לכל בר דעת, שאינו מקובע בדעתו אלא מחפש את האמת, כי אין אדם שיכול להיות מוגדר כחסין בפני וירוס הקורונה - בכל סטטוס בו הוא נמצא.  בין אם זה אדם שלא נוקט בשום אמצעי זהירות, בין אם זה אדם שמחליט שההשתדלות שצריך לעשות היא רק לעטות מסיכה (כמוני), בין אם זה אדם שלהבנתו ההתחסנות גם היא בכלל ההשתדלות הנצרכת (דבר שהוא הגיוני מאוד במידה ואותו אדם נחשף אל כמויות גדולות של אנשים - בדומה לכך שאדם שיש לו כמה ילדים צריך על פי רוב לעשות השתדלות גדולה יותר לצורך פרנסתו ואין די לו בהשתדלות לה נצרך אדם שיש לו ילד אחד, או שכלל אינו נשוי.  נחזור לענין -), בין אם זה אדם שחלה ובין אם לא - כל אחד ואחד עלול חלילה לחלות בקורונה.  אף אחד לא חסין בודאות בפני המחלה.

אם כן, מובן כי אם אלוקים הציב אותנו במצב בו אנו לא מוצאים מחסה בשום מקום ובשום דרך, רצונו הוא שנישען רק עליו, וכמו שכתוב על אחרית הימים "ועל מי יש לנו להישען על אבינו שבשמים".  רצונו הוא שנלמד שעלינו לבטוח רק בו, כמו שכתוב בספר תהילים:  "לא בגבורת הסוס יחפץ, לא בשוקי האיש ירצה - אלוקים לא מעונין שנעשה מאמצים גדולים בכדי להצליח, אלא - "רוצה השם את יראיו, את המיחלים לחסדו" - הוא מעונין דוקא בכך שנקוה רק לעזרתו ונחכה לכך שיושיע אותנו מהצרה.

מחלת הביטחון באלוקים - היא מחלה המאפינת את כל דורנו, ויתכן שאלוקים החליט לשים לכך סוף - לא עוד תוכלו לסמוך על "כוחי ועוצם ידי" - הפעם תאלצו להישען רק עלי, ולהבין סוף סוף, שממני ישועתכם.

 

>  חושׂך שבטו - שונא בנו

(10.03.2021)

הורים רבים סוברים שהדרך הנכונה לגדל ילד, היא לא להתערב בדבר הכרוך בהתנהלותו (פרט לדברים הכרחיים שמפריעים להם באופן אישי).  ילד שגדל על פי גישה זו, יגדל כעצמאי, ילמד להפעיל את הראש, ואולי גם לא יטעה את הטעויות שאולי עשינו ויצליח היכן שאנחנו נכשלנו - כך לדעתם.

לדעתי, זאת היא טעות גדולה ואכזרית שכמעט אין כמותה.  הילד בא לעולם בלי לדעת את כל מה שמסביב - הסכנות, הגינונים, הדרכים להשיג את מה שאנחנו רוצים, הדרכים להתמודד עם מצבים, וכו' - הילד לא יודע את כל זה.  ומובן לכל כי ההורה הוא (ורק הוא) זה שממנו יוכל הילד ללמוד ענינים אלו.  אלא שעם גישה חברית, שלפיה אין הורים וילדים אלא כולם שוים, ההורה חוסך מהילד את כל ההדרכה הזו, שכוללת את כל חוכמת החיים שצבר מנסיונו (וממה שלימדו אותו כשהיה הוא ילד).  מובן שזאת אכזריות של ממש, משום שלילד אין כל בחירה בענין, ומצב זה בו נחסך ממנו ידע חיוני לחייו, נכפה עליו בעל כרחו.

צריך להבין תחילה, ולהפנים:  להגיד לילדך "לא עושים ככה", "לא מדברים ככה", "צריך לעשות ככה", "יפה שעשית ככה" - זו המתנה הכי גדולה שלך אליו - מתנה לחיים.  מעבר לכך שזאת היא הדרך הנכונה, ההדרכה של ההורה לילד היא-היא מהות תפקידו של ההורה ומחויבותו לילד.  נצין עובדה שנסתרת מאיתנו בד"כ:  להיות הורה אין פירושו לקבל (כבוד, עזרה, הנאה), אלא אך ורק להעניק, כפי שקורה עם צמח או בעל חיים - מגדלים אותו, וקבלת ההנאה ממנו נעשית רק מאליו בדרך אגב.

וזוהי הכונה במה שכתב שלמה המלך 'חושך שבטו שונא בנו - אם אתה חוסך מילדך את התוכחה וההדרכה, זוהי אינה אהבה כפי שהאינסטינקט אומר לנו, אלא למעשה חוסר אהבה, השוה בתוצאתה לשנאה; ובהמשך הפסוק מתוארת הדרך הנכונה:  'ואוהבו - שיחרו מוסר' - מלמדו מוסר משחר ילדותו (שלב בו דעתו גמישה וניתן עדיין להטותה לכיוון הנכון).

 

* אמרות אלו הינן פרי מחשבתי בתור אדם שאוהב להסתכל בעיון על החיים.

* חלקן ואף רובן בהחלט מבוסס על דברי מקורות היהדות ובכללם דברי חכמים שונים.

* אין בהן כל כונה לתת הדרכה, אלא להוות חומר למחשבה הנועד לעורר את הקורא לחשוב ולשקול את צעדיו בענינים שונים בחיים.

 

 

חזור ל- SoundJobs - עריכת הקלטות, שירותי תמלול, המרת קלטות

 

 

Copyright © SoundJobs 2020-2021.  All rights reserved.